באורים טרום לימוד -הלוח העליון

 @כל הזכויות שמורות לדוד בן-חורין גבאי 

ההדהוד (ימין - ה"אור" / ברהמן)	הפירוש (שמאל - ה"סיפור" / מאיה)
1. כתר (האין-סוף / נירגונה ברהמן): השתיקה המוחלטת שלפני המפץ. אין שם "אני" ואין שם "עולם". רק אחדות פשוטה שאינה ניתנת לחלוקה.	הפוטנציאל: המקום שבו הכל אפשרי כי דבר עוד לא נבחר. זהו החופש של ה"עד" (הפורושה) שטרם נפל לתוך הדרמה.
2. חכמה (הברק / אטמן): נקודת האור הראשונה. המעבר מהפוטנציאל לידיעה הטהורה: "אני קיים". הניצוץ האלוהי שאינו משתנה לעולם.	ההבזק: התחושה הגולמית של חיות. לפני המילים, לפני התארים. הידיעה היחפה של הקיום.
3. בינה (ההיכל / מָאיָה): כאן מתחילה האשליה הגדולה. האור האינסופי לובש בגד, כלי, צורה. נולדת ההבחנה: "יש אני ויש עולם".	מנגנון הסיפור: המקום שבו המוח הופך למספר. הוא מתחיל לפרש את האור ולתת שמות לצללים. כאן נולד ה"פירוד" (הדואליות).
4. חסד (ההתפשטות / הבה): זרימה חופשית של שפע. הרצון האלוהי להעניק ללא תנאי. התרחבות הלב ללא פחד.	הסיפור המרחיב: "העין הטובה". הפרשנות שרואה בכל קושי הזדמנות ובכל אדם אח. סיפור שמגדיל את המציאות.
5. גבורה (הצמצום / רומץ): הקו המגביל. הדין. השמירה על הגבולות. ללא גבורה, האור היה מבטל את הכלי.	הסיפור המצמצם: הפחד וה"חוסר". הפרשנות שאומרת "זה מסוכן" או "אני לא מספיק". זהו הכלוב שהסיפור בונה סביבנו.
6. תפארת (האיזון / דהרמה): הלב החומל. המקום שבו החסד והגבורה נפגשים. הרמוניה של ניגודים.	הנרטיב המאזן: האמת המזוקקת. הסיפור שבו גם הכאב (גבורה) וגם העונג (חסד) הם חלק מסימפוניה אלוהית אחת.
7. נצח (ההתמדה): הכוח המניע של הרצון מעבר למכשולים. הניצחון של הרוח על הזמן.	הרגלים תודעתיים: סיפורים שהפכו ל"טבע שני". המנגנונים האוטומטיים שחוזרים על עצמם עד שהם נראים לנו כגורל.
8. הוד (ההודיה / התמסרות): היכולת לסגת, לשחרר את האחיזה, להודות באמת הגדולה מאיתנו.	הגמישות: הרגע שבו אתה מבין שהסיפור שלך הוא רק סיפור. היכולת "להרכין ראש" ולתת למציאות (ברהמן) להוביל.
9. יסוד (ההתקשרות / סמאדהי): הנקודה שבה הכל מתרכז לכדי פעולה אחת. הצינור שמעביר את התודעה לעולם המעשה.	המיקוד (Focus): הרגע שבו ה"עד" וה"עושה" מתאחדים לכדי כוונה חדה. הסיפור הופך למעשה.
10. מלכות (ההתגלות / פראקריטי): סוף המעשה במחשבה תחילה. המציאות הגשמית, העולם הניבט אלינו מהמראה.	השתקפות החיים: "עולם השקר" כפי שכינהו הקדמונים. זוהי ההולוגרמה הסופית שנוצרה מהסיפורים שסיפרת לאורך כל הדרך.